החלטה בתיק רת"ק 12737-11-12

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 30.10.12 (כב' השופטת תרצה שחם קינן).

בפסק הדין נתקבלה באופן חלקי תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת ונגד מבוטחה, בגין הפסדים ונזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע שלא ציית לתמרור "עצור". בפסק הדין חויבו הנתבעים לשלם למשיב ביחד ולחוד סך של 17,000 ש"ח.

המשיב לא הגיב לבקשת רשות הערעור למרות החלטתי מיום 19.11.12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסק הדין החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

פסק הדין בוסס על הקביעה לפיה האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע אשר בכיוון נסיעתו הוצב תמרור "עצור", ולכן זכות הקדימה היתה לנהג התובע בעת שהרמזור לא פעל.

על אף שהיה מקום לנמק את פסק הדין ביתר פרוט, יש להבין מתוך פסק הדין כי ערכאה קמא לאחר ששמעה את הצדדים לפניה ועיינה במסמכים סברה שנהג התובע לא נהג במהירות מופרזת. מה גם שעולה מעיון בפרוטוקול הדיון שעדותו של נהג התובע בעניין המהירות בה נסע לכאורה לא נסתרה, וכי הנהג הנתבע מסר בעדותו ש " האמת שאינני זוכר היטב את פרטי הארוע, אני אומר שנכון שהיה לי 'עצור' לא שמתי לב אליו" ולא מסר בעדותו כל גרסה לגבי המהירות בה נסע נהג התובע (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורה 11).

בנסיבות אלו אין עילה להתערבות בפסק הדין.

לציין שבית המשפט אינו צריך לעמוד על כל טענה וטענה ואין עליו לפרש במדויק כל ממצא. די אם הדברים יובאו באופן כללי.

הלכה היא כי בית משפט של ערעור לא יתערב על נקלה בממצאים עובדתיים ובמיוחד לא יעשה כן אלא במקרים חריגים ביותר - שאינם בנמצא כאן - משהממצאים מבוססים גם על התרשמות ישירה מעדויות הצדדים. ערכאת הערעור גם לא תתערב בקביעת חלוקת האחריות שנעשתה בבית המשפט קמא כל עוד היא מצויה במתחם הסבירות (ראו גם: ע"א 753/89 אנגלשטיין נ' אבו-גוהר, 4.5.93).

במקרה הנדון, בית המשפט שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן ישיר. הכרעתו - לרבות באשר להטלת האחריות לפתחם של הנתבעים - סבירה על פניה ומנומקת. ממילא נראה שקביעותיו העובדתיות התבססו על חומר הראיות שבא לפניו, אין למצוא בהן כל טעות גלויה והן תומכות במסקנה המשפטית אליה הגיע.

בכל הנוגע לטענות המבקשת בבר"ע ביחס לקביעת ערכאה קמא של הנזקים שנגרמו למשיב, מדובר בממצאים עובדתיים המבוססים - כפי שעולה על פניו מפסק הדין ומעיון בכתב התביעה ונספחיו בנט המשפט (שלא צורף לבר"ע) - על קבלות וחשבוניות שצרף המשיב, ולא מצאתי פגם ממשי בקביעותיה.

יש לציין שמתוך עיון בחומר שלפני עולה שטענות המבקשת על כך שלא נגרם למשיב נזק של "השכרת רכב", לא הועלו בכתב הגנתה גם לא בדיון בבימ"ש קמא. אין מקום במסגרת זו להעלות טענות עובדתיות חדשות הזקוקות לליבון עובדתי.

ביתר טענות המבקשת בבקשה לא מצאתי ממש.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

המקרה הנדון אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה כל שגיאה המצדיקה תיקון בערעור.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.